"מה אתה אומר, אפשר לעזוב כאן בלי לבקר בילוסטון ? - איתי שאל חבר קרוב
""כן. אפשר בלי הילוסטון אבל אי אפשר בלי הגליישר נאשיונל פארק"
ככה בעצם ר' פתח לנו הראש לכיוון הרוקיז
בהמשך הובן לנו - מכמה כיוונים שאם כבר הרוקיז - אז הרוקיז הקנדיים.
"מה עכשיו טיול ? השתגעת ?" - אני אומרת לאיתי
"דווקא עכשיו - לפני המפץ הגדול"
לא היתי בעניין בערך עד לרגע שהינו על המטוס. הראש שלי כבר במקומות אחרים.
זה הכל הוא - האיש שלי הנהדר - שתכנן ודחף וגרם לזה לקרות.
ומה אני אגיד - שיחק אותה בגדול
אז הוא הזמין כרטיסי טיסה ומלונות והכל - וברגע האחרון ביטלנו. המזג אויר לא משהו.
זה יצא דחוס נורא, אלה לא הרגישה טוב...
והוא לא הסכים לוותר. ובצדק.
ומצאנו את התאריך הזה - שבועיים אחרי - וזהו - סגרנו. נוסעים. כמעט מעכשיו לעכשיו
אנחנו יודעים שזה הטיול האחרון שלנו כאן בשלב הזה. אולי המסכם.
לא הספקנו להזמין את הספר של נטע דגני על הרוקיז - שתמיד קולעת ויודעת להמליץ
בעיקר למשפחות עם ילדים, והרוקיז זה מקום ששומעים בו הרבה עברית - אבל בעיקר
של בני סביב שנות ה-60 - שלהם יש שיקולים ואילוצים קצת שונים מלנו...
- המלווים בבת 6 ובבת 21 חודש
אם משהו ירים את הכפפה ויאפשר מכירה של הספרים כאן אונליין - זה בכלל לא יזיק)
כי בסיטואציה ספונטנית קשה להספיק לשלוח מהארץ)
אבא שלי בדיוק סיים את הביקור הקצר שלו אצלנו - והוא האיש הנכון - במקום הנכון -
עם אינפורמציה וזיכרון לכל הפרטים והמקומות . לא היה טיול אחד שלנו כאן שלא התייעצנו אתו
וזה הזמן להודות לו על כל זאת ועוד... וזה בהחלט הוסיף להחלטה החצי ספונטנית שלנו לצאת.
טיסה ישירה מסאן דיאגו של קצת פחות מ-4 שעות וקאלגרי חיכתה לנו גשומה ואפרורית.
אספנו את הרכב ונסענו לבאנף
אמצע סוף יוני - ובאלברטה מחשיך סביב 23 בלילה. ימים ארוכים ונהדרים
להספיק לאסוף הרבה חוויות
הגענו למלון שלנו ללילה הקרוב
בדיוק בזמן לארוחת ערב
ולצייר קצת - כי אלונה חייבת
ובנוהל הקבוע - היא ואיתי ממשיכים לבריכה או לגאקוזי ואלה ממשיכה איתי
וכן - היא כבר גדולה
ומהממת.
בסה"כ הכל דומה למה שאנחנו מכירים מהטיולים כאן - המלונות עם החדרים האלה
שימו לב לטאפט האופייני
אבל במגירה שבין המיטות בד"כ לא תמצאו את הברית החדשה
הקיימת בכל המלונות האמריקאיים
(הוא כן ימצא במלונות של רשתות אמריקאיות בקנדה)
למי שבאמת צריך ספר טוב לפני השינה...
מחר בבוקר מתחילים בטיול.
