יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

2014 שהייתה

איזו שנה זו היתה השנה הזו - 2014 :

מגוונת, מעניינת, מרגשת, מאתגרת ! 

שנה של החלטות ומעברים, פרידות ומפגשים מרגשים,  

של של שינויים ואריזות וארגזים (עדיין יש כמה ) ...  

ולאט אנחנו מתאפסים,  מוצאים את התלם שהכי נכון לנו להתקדם בו 

בקצב שיתאים לאותו הרגע (: מהר או לאט או בכלל אולי להשאר קצת 

ולעמוד באותו המקום ורק לנשום ולהביט לאחור ולהציץ קדימה.)



בתחילת 2014 הבנתי שיש לי ילדה שכבר קוראת וכותבת באנגלית


ועוד אחת שכבר הולכת



היו לנו טיולים נהדרים השנה.  נסענו לפאלם ספרינגס (שלגמרי שווה פוסט נפרד) 





מקום מצויין לגלות את הצל של עצמך



ואולי עוד כמה דברים 




ונסענו לסדונה היפה שרשמתי עליה (כמעט עד הסוף)








וגם בבית היו המון רגעי קסם 










והמון הסתובבויות בסאן דיאגו הנהדרת











 ליל סדר אחרון שאנחנו מאחרחים (לפחות בעתיד הקרוב...)






והטיול הנפלא ברוקיז הקנדיים - שגם עליו התחלתי לרשום כאן














שחייבים להגיע לשם כדי להבין עד כמה המקום הזה יפה



ועוד כל כך הרבה מקומות משגעים שהתמזל מזלנו להגיע ולחוות




והמסע חזרה לארץ אחרי 4 שנים שתמיד ישארו חלק מאיתנו 



ההגעה וההסתגלות שעדיין   והכניסה לבית החדש שלנו 



וכל כך הרבה דברים שקורים ביחד ולחוד ולקראת השנה החדשה

שבעצם כבר ממש כאן, מתרגשת להגיע

עם המון הפתעות והתרגשות

וחוויות שלה - של 2015.


HAPPY NEW YEAR
















יום חמישי, 18 בדצמבר 2014

לשחק בסביבונים

חנוכה כבר פה ובגדול.

ימי דצמבר העליזים  התחילו אצלנו עם מסגרות נייר שחורות של מאפייני החג

שעד מהירה כוסו בצלופנים ססגוניים ומוקמו בכבוד על חלונות הבית.      

המשכנו בהוצאת ה"חנוכה גיר" שלנו - משחקים, ספרים, סביבונים, קישוטים ...

 ואפילו כבר היתה לנו מסיבת חנוכה בגן של אלה





השנה חופשת החג מבית הספר קצרה במיוחד ולמרות שהחג כבר לגמרי התחיל

בית הספר המשיך לפעול לכמה ימים נוספים מה שגרם לי להתחיל לשחק בסביבונים.  

חנוכה או לא חנוכה ?


אבל לא סתם בסביבונים - אלא ביצירת סביבוני היממלי ( HIMMELI)  -

אותן צורות גיאומטריות תלויות - שבמקור בשבדיה היו מכינים מקש והיום נפוצות 

בכל חנות עיצוב המכבדת את עצמה - כגופי תאורה, מוביילים, מתלה לעציץ, ועוד 

וצורת הסביבון הבסיסית הגיאומטרית איתגרה אותי לנסות ולהכין כזו בעצמי .

יש לא מעט הדרכות איך להכין כאלה היממליס נחמדים - כך שאם תרצו - תוכלו בקלות להכין

בעצמכם.  

בחרתי בשקית קשים הססגונית הזו מאיקאה ( שבדיה או לא שבדיה ?) 



והתחלתי לשחק :



לבנות לי היממלי סביבוני שכזה ...






נראה לי שכדאי לכם לנסות בעצמכם ולגלות את התוצרים השונים והמשמחים הללו

אני (ואלונה שהצטרפה אליי בצהריים) הכנו את אלה בנתיים 



 ואלונה טוענת שזה הכי סביבון




מי אני שאתווכח איתה ???  

בכל מקרה - חבילת הקשים עודנה מונחת על השולחן ממתינה לנסיונות הבאים שלנו.

חג חנוכה שמח טעים ונעים

יום רביעי, 12 בנובמבר 2014

ימי נובמבר

איפשהו בתחילת הקיץ, בתחילת המסע שלנו חזרה, איתי ואני דברנו 

על זה שצפויים לנו כמה חודשים של "נשימות עמוקות", של מעברים

 ושינויים, פרידות, התחלות, קשיים, הפתעות ... 

ואיכשהו סימנו את נובמבר בתור הזמן שבו אנחנו "אמורים" להתייצב.  

לפחות ככה היה נראה לנו, אז.



וזה נכון במידה.  אפילו בכמה : הבית כבר מתחיל להתארגן על עצמו

(אני אגלה לכם סוד - בתים *לא* מתארגנים לבד...) אנחנו מתחילים 

להכיר את טבעון, מוצאים חברים חדשים, ומצליחים לאט להפגש עם כאלה 

ישנים שהיו חסרים לנו בשנים האחרונות.



המסגרות החדשות של הבנות - אלונה למדה להיות שובבה כמו ילדה ישראלית

(אוי החינוך פה...) וכבר משרבטת אותיות גם בעברית  ואלה כבר שרה בעצמה

"ידיים למעלה על הראש..." למרות שבבית אנחנו מדברים באנגלית.   

איתי בעבודה החדשה כבר על הגל ואפילו אני כבר מתחילה לתכנן "איך אני

ממציאה את עצמי מחדש" וזה כיף ומרגש .



במשפחה ציינו יומולדת 70 לאבא שלי - באירוע מרגש ורב משתתפים שהתעקשתי 

(בצדק) שיתקיים רק לאחר חזרתנו לארץ ובהחלט היה ערב קסום.



באותה שיחה - כשדברנו על נובמבר - בהקשר של התארגנות בארץ היה לי

ברור שהתקופה הזו בארץ תחסיר כמה אלמנטים שאהבתי במיוחד בסאן דיאגו,

וזו לא חוכמה גדולה כיוון שהסתיו מבחינתי זו ה-עונה. על החגים שלה והכל. 

יצא ככה שכאן החודש התחיל עם אוירה חורפית סתווית קסומה וזה קצת 

ריכך את  הגעגוע.


ואז נ' התקשרה.  איזה יום וביקשה המלצות על איזה טיול שעשינו כי הם נוסעים

בחופשת הקריסמס וזה היכה בי.    שאנחנו פה. ולא נוכל לתכנן עכשיו טיולים ביחד...

כלומר - נוכל לטייל פה - ובאמת הארץ מגוונת ... אבל זה לא ממש אותו הדבר.

ומתוך כך החלטתי שזה הזמן - בקצב שיתאפשר - וכשזה יתאים - להעלות על 

הכתב את אותם טיולים שמעולם לא רשמתי עליהם, או שרק העליתי מספר תמונות,

או שהתחלתי לרשום והפסקתי באמצע ...מעין "תרפיית התאקלמות בארץ תוך נוסטלגיה"




מהימים הכתומים האלה שם ... 

שיש בהם לא מעט שאפשר ללמוד מהם.  ב-2 מילים -אולי -  לדעת להודות .  

כמה פשוט.   להודות.   מבלי להיכנס להתפלספויות עמוקות ולהיסטוריה.  


שימשיך להיות לנו נובמבר נהדר


















יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

הלו קולומבוס

ה12 באוקטובר הוא התאריך בו הגענו לפני 4 שנים לסאן דיאגו.

יצא לנו ככה - להתלבש על הקולומבוס דיי (שהשנה הוא יוצא מחר)

ולגלות איתו ארצות 



הבלוג בדיליי עצבני.  רק בשבוע שעבר הזמנתי לנו אינטרנט לבית החדש

איכשהו השקט כאן עוטף ומגן ומאפשר להתקדם עם כל מה שיש לעשות. 

ובפוסט הקודם בכלל עוד עזבנו את צידו השני של הכדור והגענו חזרה...



"עכשיו באים  ???"

התגובה המיידית אלה שפגשו בנו בשובנו ארצה הייתה "עכשיו באים ??"  

(וכל אחד היה משוכנע שהוא המקורי ביותר ) אבל יותר מזה - וברצינות -

לחזור לארץ עם ילדה בת 6 שבמשך 4 שנים חיה לה בשלווה באחד

המקומות הרגועים בעולם - ולנסות להסביר לה מה זו אזעקה ולמה בכלל 

יש אותה - לא פשוט בכלל.   גם אנחנו לא הצלחנו ממש להבין.    



נקודה גוב נקודה איי אל :

 במסגרת הסידורים של החזרה לארץ, הינו צריכים לפקוד כל מוסד ממשלתי 

המכבד את עצמו: משרד הפנים, הקליטה, בטל'א, קופ"ח, ועוד ...אחד אחרי השני ...

 וכצפוי - הם לא אכזבו ופנקו אותנו בשלל סיטואציות גרוטסקיות שלחלוטין 

קצרה היריעה מלהכיל .  וזה אנדרסטיטמאנט.        

איך אומר זאת - יש לנו לאן להתקדם כאן  .  



כשנחתנו בארץ אבא שלי ביקש מאיתנו שלא נתעצבן מאיך שזה עובד כאן (או לא).  

והוא ידע היטב על מה הוא מדבר.         אני חייבת להוסיף בעניין - אני מעריצה 

את העולים החדשים - המגיעים לארץ ועוברים את כל זאת ועוד, ללא 

השליטה בשפה ובתוך בליל הכאוס הזה.   מורידה את הכובע .




איך אני הורסת למשפחה שלי את החופשה של הקיץ הבא :

אחד הדברים הגאוניים שהמשפחה שלי עשתה לקראת שובנו היה לקבוע חופשה 

משפחתית לשבוע הראשון שלנו פה.  זה היה תענוג אמיתי לבלות כמה ימים

בחיק המשפחה אחרי 4 שנים בהן פיספסנו את החופשות, רוב החגים, החגיגות 

המשפחתיים . ואני אספר על המקום הזה בפוסט נפרד (כי מגיע לו)  ויש מצב

שאתחרט על כך כי זה עשוי לא להשאיר לנו מקום לשנה הבאה והלאה .  


בימים הללו של סוף החופש הגדול - התארחנו אצל בני המשפחות שלנו והיה 

לנו בונדינג מדהים עם הבני דודים, דודים, סבא סבתא - כל מה שחסרנו שם.

וזה המקום לאמר באמת תודה ענקית לכולכם .   זה ממש לא מובן מאיליו.


הספקנו אפילו לבקר בים. ולמרות שהתרגלנו לים אחר (אוקיינוס, עם דולפינים שקופצים

לבקר) גם כאן לא רע בכלל : המים חמימים ונעימים, והחול - רך רך ונעים.

את החול הזה באמת אין בכל מקום !

רק טיונינג נוסף - אם אפשר - בכל מה שקשור בלשמור אותו נקי !



ובנתיים, אז, איתי חזר לארה"ב ל-3 שבועות נוספים - "לסגור פינות" ואני נשארתי כאן 

עם הבנות,  עם המזוודות  ועם הבית שלנו שכבר חיכה בחוסר סבלנות שנתייחס אליו. 






כשראינו את הבית הזה - בבקור לפני כשנה וחצי - היה לי ברור שמבחינת הריצפה שלו - 

זה " או - היא -  או - אני".   

ואז הבית שלנו הפך לאתר בניה



 וזו העוזרת המתוקה שלי ב"נגב קרמיקה"



ולבסוף הוא היה ככה 





(אתם יודעים שבאינסטרגם שלי הכל "משודר בלייב" הרבה יותר מאשר בבלוג, כן ?)



אז הבית התקדם ואיתי חזר מייד לתחילת שנת הלימודים




ליום שהתחיל בטקס (שלטעמי היה) רועש והמוני מידי לילדי כיתה א' הרכים השוקיסטים




מזל שאלה היתה בסביבה (מבחינתה - כבר לעלות לכיתה א' בעצמה) לחזק את אחותה


וכשאלה בסביבה הכל פשוט ונעים יותר לאלונה





וגם לנו.    הקטנה הזו היתה ב-4 לספטמבר בת שנתיים.  כבר ילדה של ממש.  

מתוקה מצחיקה באנגלית וספרדית ביחד ו"לאט אבל בטוח" סופגת מילים בעברית . 




עם סיום החלפת הריצפה (וכל מה שנוגע לה ובה בבית) התארגנו על בחירה וקניה של 

מכשירי חשמל (ממליצה מאוד על דאמוני בחיפה.   והם עובדים עם רוב הארץ ונותנים שרות

בסטנדרט גבוה במיוחד)



 ואז - לקחנו נשימה עמוקה ונכנסנו  


לבית שלנו.    הריק.   





ומה עושים בבית ריק ? תנו לבנות שלי ללמד אתכם :

אין כמו להדביק מדבקות של דיאגו  על צפורני הרגליים של אמא 



גם מדבקות אחרות הולך




ותמיד נעים לאמץ שיטות של בילבי - 






ולצייר ולצייר ועוד קצת לצייר 








ושוב נתקלים במצב הזה - מבינים כמה טוב וקל לחיות עם מעט דברים  אך כל הזמן 

גם מתגעגעים לחפצים שלנו.  למשל לשבת ולשקוע בכורסה רכה או לישון על מיטה

(ולא על מזרון.  תודה - חודשיים הספיקו לי) ....

אבל - אם במקרה יש לכם קרטון של מקרר ועוד אחד של מיקרוגל - אז הסתדרתם



אפילו ממש הסתדרתם - 


אפילו אם זה יחזיק מעמד רק 5 דקות






כן - צריך כבר עוד כמה רהיטים בבית - 






וממש בערב ראש השנה - בדיוק חודשיים מהתאריך בה שלחנו אותה מאיתנו בסאן דיאגו 

המפלצת הצהובה הגיע רכובה על משאית ענקית וחנתה למול הבית.




במהלך המסע שעשתה המכס האמריקאי החליט שהוא חייב לבדוק היטב מה היא מכילה

והעביר אותה (בברוטליות, יש לאמר) בדיקה מלאה ומפורטת (פול אינספקשן) שבמהלכה

נפתחו להם הקרטונים (או נחתכו מהצד בוונדליזם מפתיע) וגרמו ללא מעט נזקים.

ואנחנו נדרשנו לשלם על כך מכיסנו.  ולא מעט בכלל. 

אבל - היי - הדברים שלנו פה - לאט לאט הם הוכנסו לכאן - לתוך הבית





והעוזרת שלי - נו -אתם יודעים - בדקה כל דבר שהגיע


לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש פה בית.   הוא מתהווה. כבר מתחיל להיות מסודר 

בחלקים מסויימים ואנחנו מקווים שבקרוב נוכל להצליח להרגיש בבית. זה עדיין מתעכב .



אבל בטח ככה גם קולומבוס הרגיש , לא ?