יום ראשון, 31 ביולי 2016

שנתיים חזרה בארץ. כבר.

היום בבוקר כשהבנות התארגנו הזכרתי להן שלפני שנתיים בדיוק 

התעוררנו במלון בלוס אנג'לס ממש ליד LAX

ויצאנו משם לשדה ולטיסה חזרה לארץ.     

חזרה הביתה.



הבנות במטוס - מדביקות מדבקות עוד לפני ההמראה




אלונה בגראג' סייל שעשינו עם חברים לפני החזרה


אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני יכולה לחוש זאת וגם לרשום כאן 

מאז החזרה.



העמסת הקונטיינר לפני הבית שם

בקיץ הזה פנו אליי לפחות 10 נשים שונות שעומדות לפני נסיעה כזו .

חוששות, מבוהלות, מלאות בסימני שאלה של מה יהיה ? והילדים ? ואני ?

וכולם בצדק.    השתדלתי לשוחח עם כולן למרות שלא תמיד היה לי הזמן.

חלק הפניתי הלאה, אחרי שיחה, למכרות שחיות בסביבה אליה הם עוברים 

או למישהי שעברה עם ילדים גדולים ויכולה לספר מנסיונה  



ממש עכשיו חוזרת חברה (שלפני שנתיים "חנכה" אותי בחוזרנו) ואני מוצאת 

את עצמי אומרת לה את אותן המילים שהיא בזמנו אמרה לי. 

כי אני יודעת (וגם היא יודעת כי זו לא הפעם הראשונה שלהם לנסוע ולשוב)

כמה שזה לא פשוט דווקא לחזור.  




אלה בבית הריק (וכמה שהיא גדלה מאז !!!)


עד כמה שזה ישמע משונה - למי שלא התנסה בכך: 

בעיקר אם לא חוזרים לאותה "משבצת" וצריכים להמציא מחדש את 

מקום המגורים, מקום העבודה, את הסביבה החברתית ואת כל מה שכלול 

במעבר, שוב, למקום חדש.  אבל ממש שונה מהמקום בו היתם רגילים 

לחיות בו בשנים האחרונות.




קרטון המקרר היה המשחק הגי שווה בבית הריק


אוסיף מנסיוני שאם בתקופה המאתגרת הזו כלולים גם הריון ולידה -  

האתגר כפול ומכופל.


אז אם אתם מלווים חברים שחוזרים אחרי כמה שנים במקום אחר

תהיו חברים : תפגשו אותם במקומות שצריך ותהיו שם.  



מחברת הסדורים והרשימות שלי מהחזרה


ואם אתם עומדים לפני חזרה אחרי אי אלו שנים (מי שמכיר את

הפוסטים שלי בתחום יודע שלדעתי שנה וקצת יותר זה טיול נחמד)

תכינו את עצמכם שזה לאו דווקא תהליך כזה פשוט.   



הקונטיינר הגיע 


תעודת ה"תושב חוזר" שלנו מסיימת את תפקידה אחרי שנתיים

בתיאום מושלם איתנו שכבר מרגישים חלק מהנוף, נושאים בתוכנו

חוויה עצומה ומופלאה שתמשיך איתנו הלאה לתמיד.


זה היה בקיץ לפני שנתיים, 

מאז גדלתי וכבר יש לי אופניים ...












יום חמישי, 14 ביולי 2016

הרהורים על דשא ועל זמן


שלום לכם.  לונג טיים ....   ......

כבר זמן מה אנחנו מתכננים את הגינה והפיתוח סביב הבית (וזה סופסוף קורה !! yes) 

כך שמובן הוא כי פוסט בענייני דשא ימשוך את תשומת לבי...  ונכנסתי לפייסלאנד (אבוי) 

והגעתי לפוסט הזה - של עופרה שפר ברוש - על הדשא של השכן - שדן בחזות המוצגת 

בפייסבוק - הסתגלות ילדים ועוד.    אגב, זה מזכיר לי את הפוסט שלי בעניין -

 רילוקיישן כל האמת - ללא התייחסות דווקא לפייבסוק אלא בכלל.

וזה הביא אותי לפתוח את הבלוגר ולשבת פה איתכם ועם כוס מים ענקית (באדיבות אוריה 

המהממת שלי שישנה, ושזה עתה חגגה שנה ואני מתחייבת לרשום פה עליה כי כל כך 

מגיע לה ובעצם גם לכם.)


זה שבפייס ה"חיים" מוצגים במעוות זה ידוע.  לבסס על פוסטים כאלה ואחרים את הצפיות 

שלנו מהמציאות או מהחיים שלנו זה גם - סוג של .

ומעברים הם קשים.  הם מטלטלים.   וכל אחד מקבל אותם ומגיב אליהם אחרת.

בדומה לשינויים אחרים בחיים - לוקח לנו זמן להסתגל, להפרד ממה שהיה ואין, לבנות 

מחדש את מה שישנו וללמוד לאהוב אותו ואותנו בתוכו. איתו.    זה תהליך.

קצת כמו לתכנן פיתוח וגינה סביב הבית. אפילו שעברו (בסוף החודש - בחיי - שנתיים 

מאז שחזרנו, נכון - עמוסות מאוד - עם הריון לא משעמם בכלל ותינוקת מופלאה 

שהצטרפה והרבה אור וגם הרבה חושך שעברתי - <ועל כולם התחלתי לכתוב כאן פוסטים 

שטרם נסתיימה כתיבתם> ואני מקווה שיגיע גם הרגע שלהם) - וההבנה הזו שדברים 

לוקחים  זמן ושאנחנו חייבים את הזמן הזה . שהוא משרת אותנו לכל מהלך ולכל תהליך.  


ולמה בעצם כל זה כל כך מדגדג לי  ? גם בגלל הגינה - אוי - כמה שאני כבר רוצה שתהיה 

לנו פה גינה , למרות שאנחנו חיים ליד חורשה משגעת ירוקה ושקטה ...והמילה הזו דשא - 

ישר מביאה את התשובה - דרבן, בטח דרבן - כאילו שיש לי מושג בדשא...   

ובעיקר כי אני מרגישה שזה בדיוק המקום שאני נמצאת בו - הזמן הזה ש"לוקח את שלו"

ושאוריה שגדילה לה - לפעמים מהר מידי ולפעמים לאט מידי - נותנת לי להבין שאני 

מצליחה,  לפעמים, להקיף את שלושת האוצרות שלי יחד - על כל פערי הדרישות 

והאנליודעת מה שלהן וכל זאת מבלי שצמחה לי עוד יד !!  (חייבים לשפר גנטית 

את העניין הזה (-:) ולעיתים אפילו שמרתי על שפיותי.

ברור לי היום שזה שחיינו כאן תקופה ללא הגינה - מאפשר לנו להקים אותה יותר במדוייק.



אז יש לכם דשא ?   וזמן,  יש לכם ? 

שיהיה סופשבוע כזה - כמו שאתם רוצים שיהיה...





זאת אוריה  שלי שמלמדת אותי כל כך הרבה ... על זמן ובכלל