היום בבוקר כשהבנות התארגנו הזכרתי להן שלפני שנתיים בדיוק
התעוררנו במלון בלוס אנג'לס ממש ליד LAX
ויצאנו משם לשדה ולטיסה חזרה לארץ.
חזרה הביתה.
הבנות במטוס - מדביקות מדבקות עוד לפני ההמראה
אלונה בגראג' סייל שעשינו עם חברים לפני החזרה
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני יכולה לחוש זאת וגם לרשום כאן
מאז החזרה.
העמסת הקונטיינר לפני הבית שם
בקיץ הזה פנו אליי לפחות 10 נשים שונות שעומדות לפני נסיעה כזו .
חוששות, מבוהלות, מלאות בסימני שאלה של מה יהיה ? והילדים ? ואני ?
וכולם בצדק. השתדלתי לשוחח עם כולן למרות שלא תמיד היה לי הזמן.
חלק הפניתי הלאה, אחרי שיחה, למכרות שחיות בסביבה אליה הם עוברים
או למישהי שעברה עם ילדים גדולים ויכולה לספר מנסיונה
ממש עכשיו חוזרת חברה (שלפני שנתיים "חנכה" אותי בחוזרנו) ואני מוצאת
את עצמי אומרת לה את אותן המילים שהיא בזמנו אמרה לי.
כי אני יודעת (וגם היא יודעת כי זו לא הפעם הראשונה שלהם לנסוע ולשוב)
כמה שזה לא פשוט דווקא לחזור.
אלה בבית הריק (וכמה שהיא גדלה מאז !!!)
עד כמה שזה ישמע משונה - למי שלא התנסה בכך:
בעיקר אם לא חוזרים לאותה "משבצת" וצריכים להמציא מחדש את
מקום המגורים, מקום העבודה, את הסביבה החברתית ואת כל מה שכלול
במעבר, שוב, למקום חדש. אבל ממש שונה מהמקום בו היתם רגילים
לחיות בו בשנים האחרונות.
קרטון המקרר היה המשחק הגי שווה בבית הריק
אוסיף מנסיוני שאם בתקופה המאתגרת הזו כלולים גם הריון ולידה -
האתגר כפול ומכופל.
אז אם אתם מלווים חברים שחוזרים אחרי כמה שנים במקום אחר
תהיו חברים : תפגשו אותם במקומות שצריך ותהיו שם.
מחברת הסדורים והרשימות שלי מהחזרה
ואם אתם עומדים לפני חזרה אחרי אי אלו שנים (מי שמכיר את
הפוסטים שלי בתחום יודע שלדעתי שנה וקצת יותר זה טיול נחמד)
תכינו את עצמכם שזה לאו דווקא תהליך כזה פשוט.
הקונטיינר הגיע
תעודת ה"תושב חוזר" שלנו מסיימת את תפקידה אחרי שנתיים
בתיאום מושלם איתנו שכבר מרגישים חלק מהנוף, נושאים בתוכנו
חוויה עצומה ומופלאה שתמשיך איתנו הלאה לתמיד.
זה היה בקיץ לפני שנתיים,
מאז גדלתי וכבר יש לי אופניים ...
התעוררנו במלון בלוס אנג'לס ממש ליד LAX
ויצאנו משם לשדה ולטיסה חזרה לארץ.
חזרה הביתה.
הבנות במטוס - מדביקות מדבקות עוד לפני ההמראה
אלונה בגראג' סייל שעשינו עם חברים לפני החזרה
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני יכולה לחוש זאת וגם לרשום כאן
מאז החזרה.
העמסת הקונטיינר לפני הבית שם
בקיץ הזה פנו אליי לפחות 10 נשים שונות שעומדות לפני נסיעה כזו .
חוששות, מבוהלות, מלאות בסימני שאלה של מה יהיה ? והילדים ? ואני ?
וכולם בצדק. השתדלתי לשוחח עם כולן למרות שלא תמיד היה לי הזמן.
חלק הפניתי הלאה, אחרי שיחה, למכרות שחיות בסביבה אליה הם עוברים
או למישהי שעברה עם ילדים גדולים ויכולה לספר מנסיונה
ממש עכשיו חוזרת חברה (שלפני שנתיים "חנכה" אותי בחוזרנו) ואני מוצאת
את עצמי אומרת לה את אותן המילים שהיא בזמנו אמרה לי.
כי אני יודעת (וגם היא יודעת כי זו לא הפעם הראשונה שלהם לנסוע ולשוב)
כמה שזה לא פשוט דווקא לחזור.
אלה בבית הריק (וכמה שהיא גדלה מאז !!!)
עד כמה שזה ישמע משונה - למי שלא התנסה בכך:
בעיקר אם לא חוזרים לאותה "משבצת" וצריכים להמציא מחדש את
מקום המגורים, מקום העבודה, את הסביבה החברתית ואת כל מה שכלול
במעבר, שוב, למקום חדש. אבל ממש שונה מהמקום בו היתם רגילים
לחיות בו בשנים האחרונות.
קרטון המקרר היה המשחק הגי שווה בבית הריק
אוסיף מנסיוני שאם בתקופה המאתגרת הזו כלולים גם הריון ולידה -
האתגר כפול ומכופל.
אז אם אתם מלווים חברים שחוזרים אחרי כמה שנים במקום אחר
תהיו חברים : תפגשו אותם במקומות שצריך ותהיו שם.
מחברת הסדורים והרשימות שלי מהחזרה
ואם אתם עומדים לפני חזרה אחרי אי אלו שנים (מי שמכיר את
הפוסטים שלי בתחום יודע שלדעתי שנה וקצת יותר זה טיול נחמד)
תכינו את עצמכם שזה לאו דווקא תהליך כזה פשוט.
הקונטיינר הגיע
תעודת ה"תושב חוזר" שלנו מסיימת את תפקידה אחרי שנתיים
בתיאום מושלם איתנו שכבר מרגישים חלק מהנוף, נושאים בתוכנו
חוויה עצומה ומופלאה שתמשיך איתנו הלאה לתמיד.
זה היה בקיץ לפני שנתיים,
מאז גדלתי וכבר יש לי אופניים ...
אעפי שלא עברתי את החוויה של הרילוקיישן הצלחת להעביר בפוסטים שלך את כל הרגישות לנושא -מצד אחד קשיים וחשש ומצד שני חויות גדולות.
השבמחקכל הכבוד שאת מעבירה מנסיונך לאחרים ובכך עוזרת להם לעבור את ההתאקלמות בקלות.
יישר כוח ותמשיכי לכתוב לנו את החוויות שלך.
קרן
תודה לך, אשתדל
מחקתודה רבה, טוב לראות עוד זוויות על החזרה לארץ...
השבמחק:-) תודה לך
מחק:-) תודה לך
מחק