יום חמישי, 14 ביולי 2016

הרהורים על דשא ועל זמן


שלום לכם.  לונג טיים ....   ......

כבר זמן מה אנחנו מתכננים את הגינה והפיתוח סביב הבית (וזה סופסוף קורה !! yes) 

כך שמובן הוא כי פוסט בענייני דשא ימשוך את תשומת לבי...  ונכנסתי לפייסלאנד (אבוי) 

והגעתי לפוסט הזה - של עופרה שפר ברוש - על הדשא של השכן - שדן בחזות המוצגת 

בפייסבוק - הסתגלות ילדים ועוד.    אגב, זה מזכיר לי את הפוסט שלי בעניין -

 רילוקיישן כל האמת - ללא התייחסות דווקא לפייבסוק אלא בכלל.

וזה הביא אותי לפתוח את הבלוגר ולשבת פה איתכם ועם כוס מים ענקית (באדיבות אוריה 

המהממת שלי שישנה, ושזה עתה חגגה שנה ואני מתחייבת לרשום פה עליה כי כל כך 

מגיע לה ובעצם גם לכם.)


זה שבפייס ה"חיים" מוצגים במעוות זה ידוע.  לבסס על פוסטים כאלה ואחרים את הצפיות 

שלנו מהמציאות או מהחיים שלנו זה גם - סוג של .

ומעברים הם קשים.  הם מטלטלים.   וכל אחד מקבל אותם ומגיב אליהם אחרת.

בדומה לשינויים אחרים בחיים - לוקח לנו זמן להסתגל, להפרד ממה שהיה ואין, לבנות 

מחדש את מה שישנו וללמוד לאהוב אותו ואותנו בתוכו. איתו.    זה תהליך.

קצת כמו לתכנן פיתוח וגינה סביב הבית. אפילו שעברו (בסוף החודש - בחיי - שנתיים 

מאז שחזרנו, נכון - עמוסות מאוד - עם הריון לא משעמם בכלל ותינוקת מופלאה 

שהצטרפה והרבה אור וגם הרבה חושך שעברתי - <ועל כולם התחלתי לכתוב כאן פוסטים 

שטרם נסתיימה כתיבתם> ואני מקווה שיגיע גם הרגע שלהם) - וההבנה הזו שדברים 

לוקחים  זמן ושאנחנו חייבים את הזמן הזה . שהוא משרת אותנו לכל מהלך ולכל תהליך.  


ולמה בעצם כל זה כל כך מדגדג לי  ? גם בגלל הגינה - אוי - כמה שאני כבר רוצה שתהיה 

לנו פה גינה , למרות שאנחנו חיים ליד חורשה משגעת ירוקה ושקטה ...והמילה הזו דשא - 

ישר מביאה את התשובה - דרבן, בטח דרבן - כאילו שיש לי מושג בדשא...   

ובעיקר כי אני מרגישה שזה בדיוק המקום שאני נמצאת בו - הזמן הזה ש"לוקח את שלו"

ושאוריה שגדילה לה - לפעמים מהר מידי ולפעמים לאט מידי - נותנת לי להבין שאני 

מצליחה,  לפעמים, להקיף את שלושת האוצרות שלי יחד - על כל פערי הדרישות 

והאנליודעת מה שלהן וכל זאת מבלי שצמחה לי עוד יד !!  (חייבים לשפר גנטית 

את העניין הזה (-:) ולעיתים אפילו שמרתי על שפיותי.

ברור לי היום שזה שחיינו כאן תקופה ללא הגינה - מאפשר לנו להקים אותה יותר במדוייק.



אז יש לכם דשא ?   וזמן,  יש לכם ? 

שיהיה סופשבוע כזה - כמו שאתם רוצים שיהיה...





זאת אוריה  שלי שמלמדת אותי כל כך הרבה ... על זמן ובכלל

8 תגובות:

  1. מקסים איילת התגעגעתי לפוסטים

    השבמחק
  2. קשור ולא קשור...
    פעם קראתי שכל ילד גורם למשפחה ״לחשב מסלול מחדש״ כמו בוייז והחיים עוברים למסלול אחר ושונה. והחיים מול ערוץ החיים הטובים בפייסבוק תמיד מעלה תהיות... אבל מאחלת לך את הדשא שלך שיהיה ירוק יותר.
    :)

    השבמחק
    תשובות
    1. ממש ככה. ותודהץ ושיהיה כבר דשא :)

      מחק
  3. התגעגעתי לכתיבה שלך! תכתבי יותר :)
    ואשמח לשמוע על ההסתגלות חזרה לישראל לאחר רילוקישן... אנחנו בדיוק בנקודת זמן הזאת בחיים...

    השבמחק
    תשובות
    1. וואלה. איזה כיף. אני אנסה :-)

      מחק
  4. איילת יקרה, עוקבת אחרי הבלוג שלך כבר כמה שנים ולא מגיבה. אבל... התחלתי לעקוב בגלל העניין במלאכות יד והמשכתי כי אני אמא לשלוש בנות, בחינוך אנתרופוסופי שמתגוררת לא רחוק ממך ובעוד ארבעה חודשים בערך אנחנו נוסעים כולנו לאוסטרליה בעקבות עבודתו של בעלי... ונראה לי שהן בגילאים שקשה לנסוע ושקשה יהיה עוד שנתיים גם לחזור... אילאיל

    השבמחק
    תשובות
    1. קשה אבל שווה. בטח לאוס. איזה כיף לכם. תהיה לכם חוויה מדהימה ומרגשת ואני בטוחה שאת אישית וכולכם תדעו להפיק את המירב והמיטב בשנתיים האלו. שנתיים עוברות מהר . מרגש !!

      מחק