יום חמישי, 29 במאי 2014

טיול אביב בסדונה - 2


קבלתי כמה פניות לגבי הטיול לסדונה - אני מתנצלת שלא מצליח לי 

לרשום בעקביות (בעיקר על הטיולים שלנו) זו תקופה די עמוסה ...

בכל אופן זה הפוסט ראשון על סדונה

והנה ממשיכים:

ביום השני שלנו יצאנו לפייג' - כשעתיים וחצי צפונית לסדונה




 ככה קבלנו את סדונה היפה  על הבוקר - עם הכדורים הפורחים 



ונסענו


בתחילה בנוף מיוער ובהמשך בנוף צחיח וצהוב 


על פסגות ההרים הגבוהים שבדרך - עוד שאריות שלג  



אני מודה שהנוף המדברי - בעיקר זה המשעמם - שלא קורה בו יותר מידי, 

ממש לא עושה לי את זה.   אני מעדיפה את הנופים של 

היערות עם העצים גדולים ומים....  האזורים הללו - פחות "כוס התה" של



בדרך חוות אקראיות פזורות 


 (!)של פרות ולאמות


ועמודי חשמל של פעם


בחלק מהכבישים נסענו לפני שנתיים וחצי לגראנד קאניון.


(ומתישהו אני ארשום גם הטיולים הללו - הרבים והיפים שלנו פה שלא הספקתי)
והנה כבר רואים את פייג' מרחוק 





עצירה ראשונה - בעיקול "פרסת הסוס" המפורסם

יורדים מהרכב ומתחילים ללכת. בערך 10 דקות 






כפלי הסלע שזז לטובת התהוות העיקול הזה יפיפיים


ומגיעים - 



וככה אלונה ואני  נראות - שכובות על קצה הצוק 



מסתכלות למטה על הפלא הזה


באופן מפתיע ומאוד לא אמריקאי - אין שום גדר בטחון סביב 

ובדיעבד מסתבר שהצוק שברירי ולא ממש מומלץ לעמוד על הקצה.

:-(



משם המשכנו לקניון האנטילופות 

אחד המוקדים המתויירים באזור השייך לאינדיאנים המקומיים

 שבט הנבאחו -  שיודעים טוב טוב לממש את זכותם על אדמותיהם

ובכלל נדמה שיש להם את העולם שלהם, הקצב שלהם, השעון שלהם... 

 (יש קניון אנטילופות עליון ותחתון, אנחנו היינו בעליון)


 עולים על רכבי שטח פתוחים ונוסעים כמה דקות בדרך מאובקת עד לכניסה . 

בפנים זה כבר סיפור אחר




המדריך מספר סיפורים  שונים על הקניון - למשל על הדוב






או על האנטילופה






הקימורים והצבעים יפיפיים

 








 אם יש לכם כיסוי אבק למצלמה אז כדאי להביאו איתכם לכאן)

(או שתקחו אותה אח"כ לניקוי במעבדה...


והנה אנחנו - 





וגם האנטילופה הקטנה שלנו - שישנה במנשא הגב...


היתי ממליצה על הצטיידות ואוכל לפני ההגעה לאזור הזה - כי ההיצע שם מוגבל

וכנראה שההעדפות של האינדיאנים המקומיים שונות משלנו.



בפייג' יש גם את הסכר הגדול על אגם פאוול, אנחנו לא התעכבנו שם 

 וחזרנו לסדונה היפה והאדומה


זהו להפעם - יש עוד טיפה על סדונה -  

(אשתדל ממש בקרוב)













יום שני, 26 במאי 2014

אמהות נהנות יותר - פינה חדשה בבלוג

במסגרת התקופה הנהדרת שלנו בולט לי במיוחד הכיף בלהיות כאן אמא

(בנוסף לכל הדברים הנעימים האחרים...)

הכיף הזה מתבטא כמעט בכל מקום ונראה לי שיש לנו (בארץ) מה ללמוד מהאמריקאים 

 גם בתחום הזה.

בפינה החדשה הזו בבלוג שלי המתחדש והולך, אני אפרוש קצת מחוויותיי

כאמא  כאן - בסאן דיאגו היפה



טיפה רקע למי שעדיין לא מכיר: הגענו לכאן עם אלונה כשהיתה כמעט בת שנתיים וחצי

 וכשנתיים לאחר מכן נולדה אלה  שבעוד 3 חודשים תחגוג כבר יומולדת שנתיים...

הזמן טס כשנהנים !



בניגוד למה שהורגלנו אליו בארץ - לא כל הילדים הולכים לגן : 

יש הנשארים עם אמא או מטפלת,  וגם אלה ההולכים לגן, לעיתים 

 ילכו ליומיים או שלושה בלבד, מתוך השבוע בן ה-5 ימים,

   שזו בפני עצמה אפשרות נעימה שקיימת כאן - גן חלקי שכזה



ברוב הגנים שעות הפעילות  תהיינה בין 9 בבוקר ל-12 או 13 בצהריים

תעסוקה יום קצר.  מה שאומר שבשאר הזמן צריך למצוא לחברה הצעירים...

(יש גנים ספורים עם שעות פעילות ארוכות יותר אך ברובם, כדי להשאיר 

את הילדים ליום ארוך תידרשו לתשלום נוסף)

וכאן, נדמה לי, יש הרבה יותר אפשרויות נעימות וידידותיות לעשות זאת -  :

לחיות לצד הילדים ולהתנהל איתם  ובדיוק על זה אתמקד בפינה הזו



להתחיל מההתחלה - ללדת כאן :

אחת מהחוויות הכי גדולות שהיו לי כאן היתה הלידה של אלה

  בחרתי ללדת  במרכז ללידה טבעית הנמצא בתוך בית חולים

(שתי קומות מעל למחלקת הלידה הרגילה)
   
החוויה של הלידה הזו היתה כל כך שונה מהלידה הראשונה בישראל

(שגם היא, כמו הראשונה - היתה טבעית) 

בעיקר בשל ההרגשה שאני - היולדת - נמצאת במרכז. אני והתינוקת שלי.

החדר הזה - מהלינק המופיע למעלה - היה בדיוק החדר אליו הכניסו אותנו בבואנו

למרכז ובו גם נשארנו. 



מחווית הלידה בארץ אני זוכרת את ההתרוצצות ממקום למקום.

 , מהחדר במיון לחדר לידה, מחדר לידה לחדר התאוששות

כשבעלי מלווה את התינוקת שנלקחה למקום אחר ועלום לטובת טיפול כזה או אחר

אני זוכרת התרוצצות במסדרונות לראות את התינוקת שלי שהיתה אסורה לי בזמן בקור רופאים

וריצה להספיק לאכול ארוחה בחדר האוכל בשעות בהן הוגשו הארוחות.  היה חדר שבו התקיימה 

הדרכת הנקה והחדר הגדול של כל התינוקות הבוכים.... 



כאן היה רק חדר אחד. מההתחלה ועד הסוף.  הכל קרה בחדר הזה - שהיווה את המרכז.

 -  בחדר הזה מילאו לי בריכת מים ניידת ללידה  




אחרי שאלה נולדה לא רחצו אותה אלא  עטפו בראפ וחבשו לה כובע

ולאף אחד לא היה דחוף לשקול אותה. .

הניחו אותה עליי כמו אריזת מתנה קטנה, וביקשו שתהיה "סקין טו סקין.

הנה השותפים שלי ללידה כשעתיים אחרי







 הרופאה הגיע פעמיים ביום לחדר ובדקה את התינוקת לידי. היו לה שאלות לשאול 

אותי והיה טבעי שאהיה שם בזמן הבדיקה.  


היה בחדר מכשיר מפחיד שלא נעשה בו כל שימוש - 



והיו כמה כורסאות וכסא נדנדה ומיטה זוגית גדולה עם עמודים - 

אותה אחת מהלינק למעלה.



את החיסונים נתנו בחדר וגם בדיקת השמיעה נערכה שם בעזרת עגלה ניידת.

יועצת ההנקה התפנתה והגיעה אליי לחדר ובדקה שאנחנו יודעות לינוק ולהיניק

 והארוחות הוגשו לתוך החדר לאחר שבחרתי מתוך התפריט מה ארצה לאכול .



  החוויה בלידה כאן הייתה שונה ונעימה בהרבה מזו בארץ והתחושה הייתה 

שהצוות מסביב עושה הכל תוך התמקדות ביולדת כדי שתוכל לנוח ולטפל בתינוק/ת . 



אלה שלי נשארה לידי כל הזמן. תינוקייה יש רק לתינוקות הזקוקים לטיפול או 

מעקב רפואי ואסור לצאת ולהסתובב עם תינוקות מחוץ לחדר (אנשי האבטחה 

נלחצים מהופעת אנשים עם תינוקות על הידיים במצלמות) ולתינוקות 

מותקן זמזם על הרגל כדי שלא יהיה ניתן להוציאם מהמרכז ללא שחרור מסודר.


ואם כבר מדברים על הרגליים הקטנטנות - זו המזכרת המתוקה שמקבלים


הטבעה של הכפות הפיצפונות בכרטיס עליו חתומים אנשי הצוות 



אם בלידה בארץ הרגשתי שהיולדת נאלצת "ליישר קו" עם המחלקה, עם שעות

בקור הרופא, או יועצת ההנקה, הארוחות... כאן הרגשתי שהיא המרכז והכל 

מתנהל סביבה.  וקונספט - זה לגמרי לא רע. 



- זו כאמור החוויה שלי שעשויה להיות שונה משל אחרות שילדו כאן במקומות שונים -


וכמובן - אלה - האפרוחית הקטנה שנוספה למשפחתנו 




 בזכותה ובזכות אחותה הגדולה אני חווה כאן סטאג' אימהי אמיתי.



בפעם הבאה - לצאת מהבית ולהסתובב עם תינוקת קטנה





.

יום רביעי, 21 במאי 2014

מי נגד מי

התגעגעתם ? 



אני כן. אז באתי. יותר נכון - בגלל ששאלו אותנו חברים באיזה מלון הינו באחד הטיולים, 

וזכרתי שרשמתי את זה בבלוג, אז נכנסתי. 

אמנם זה בבלוג הישן - אבל האפקט היה זהה. 

פתאום הצטערתי שאני לא רושמת כ"כ הרבה זמן.  לא בגללכם. בגללי.  


אז יוצא שאני כאילו רושמת לעצמי .  אבל "אני את הבגרויות שלי כבר עשיתי" 

מכירים את המשפט הזה ? .


אז למה בעצם ?

תרבות ה"לייק" של ספר הפנים די מבאסת . . לפחות אותי.   

ולהכנס ולזרוק פרומו או 2 או יותר כנהוג - וואלה ? לא ממש עושה לי את זה.



אתם בסדר עם הכנות שלי, כן ? 

אתם בכלל פה ? 

לא נורא, אמרנו שאני כותבת לי...


אז כרגע אנחנו עדיין כאן - בסאן דיאגו היפה,

שיש בה כ"כ הרבה מקומות יפים ומגוון של פנינים שונות ומשונות

שהיתי שמחה להכיר לכם

מתארגנים לכמה דברים אחרונים, ולהתקפלות ולהתכווצות חזרה לארץ.


סגרנו כבר תאריך לקונטיינר ולכרטיסי הטיסה 

מסמנים V 

מה עוד חשוב לנו להספיק כאן...

מנסים לדמיין - איך יהיה חזרה בארץ,

אם יהיה לנו טוב ? או תוך כמה זמן נתרגל חזרה ?

וואו - כמעט 4 שנים.   כמה השתנה. בנו.


חששות והתרגשות. ולבטים ומחשבות והמון התחלות חדשות ומרגשות

ומשפחה שהלב כבר נקרע מהמרחק.


ואנחנו פה בפינה שלנו הרגועה,

מתכננים טיול אחרון וחגים לאומיים אמריקאיים - 

שזו בטח פעם אחרונה (לפחות למה שנראה כרגע באופק) שאנחנו "חוגגים" 

וסיום קינדר גראטן של אלונה ופרידה מתקופה כל כך נהדרת

וכל כך מורכבת וכל כך מאתגרת עם הרבה אנשים יקרים

ותרבויות ומקומות....

והקיץ שמתחיל כאן בנעימות הזו  והמון חוויות שמצד 1 מרגיש לי מוזר לרשום אותן

ומצד שני הכי מתבקש בעולם.  

למגירה ?

לי ?

לכם ?

אה, אתם בכלל פה ? 



אני את הבגרויות שלי כבר עשיתי !



https://www.youtube.com/watch?v=Iwuy4hHO3YQ