ה12 באוקטובר הוא התאריך בו הגענו לפני 4 שנים לסאן דיאגו.
יצא לנו ככה - להתלבש על הקולומבוס דיי (שהשנה הוא יוצא מחר)
ולגלות איתו ארצות
הבלוג בדיליי עצבני. רק בשבוע שעבר הזמנתי לנו אינטרנט לבית החדש
איכשהו השקט כאן עוטף ומגן ומאפשר להתקדם עם כל מה שיש לעשות.
ובפוסט הקודם בכלל עוד עזבנו את צידו השני של הכדור והגענו חזרה...
"עכשיו באים ???"
התגובה המיידית אלה שפגשו בנו בשובנו ארצה הייתה "עכשיו באים ??"
(וכל אחד היה משוכנע שהוא המקורי ביותר ) אבל יותר מזה - וברצינות -
לחזור לארץ עם ילדה בת 6 שבמשך 4 שנים חיה לה בשלווה באחד
המקומות הרגועים בעולם - ולנסות להסביר לה מה זו אזעקה ולמה בכלל
יש אותה - לא פשוט בכלל. גם אנחנו לא הצלחנו ממש להבין.
נקודה גוב נקודה איי אל :
במסגרת הסידורים של החזרה לארץ, הינו צריכים לפקוד כל מוסד ממשלתי
המכבד את עצמו: משרד הפנים, הקליטה, בטל'א, קופ"ח, ועוד ...אחד אחרי השני ...
וכצפוי - הם לא אכזבו ופנקו אותנו בשלל סיטואציות גרוטסקיות שלחלוטין
קצרה היריעה מלהכיל . וזה אנדרסטיטמאנט.
איך אומר זאת - יש לנו לאן להתקדם כאן .
כשנחתנו בארץ אבא שלי ביקש מאיתנו שלא נתעצבן מאיך שזה עובד כאן (או לא).
והוא ידע היטב על מה הוא מדבר. אני חייבת להוסיף בעניין - אני מעריצה
את העולים החדשים - המגיעים לארץ ועוברים את כל זאת ועוד, ללא
השליטה בשפה ובתוך בליל הכאוס הזה. מורידה את הכובע .
איך אני הורסת למשפחה שלי את החופשה של הקיץ הבא :
אחד הדברים הגאוניים שהמשפחה שלי עשתה לקראת שובנו היה לקבוע חופשה
משפחתית לשבוע הראשון שלנו פה. זה היה תענוג אמיתי לבלות כמה ימים
בחיק המשפחה אחרי 4 שנים בהן פיספסנו את החופשות, רוב החגים, החגיגות
המשפחתיים . ואני אספר על המקום הזה בפוסט נפרד (כי מגיע לו) ויש מצב
שאתחרט על כך כי זה עשוי לא להשאיר לנו מקום לשנה הבאה והלאה .
בימים הללו של סוף החופש הגדול - התארחנו אצל בני המשפחות שלנו והיה
לנו בונדינג מדהים עם הבני דודים, דודים, סבא סבתא - כל מה שחסרנו שם.
וזה המקום לאמר באמת תודה ענקית לכולכם . זה ממש לא מובן מאיליו.
הספקנו אפילו לבקר בים. ולמרות שהתרגלנו לים אחר (אוקיינוס, עם דולפינים שקופצים
לבקר) גם כאן לא רע בכלל : המים חמימים ונעימים, והחול - רך רך ונעים.
את החול הזה באמת אין בכל מקום !
רק טיונינג נוסף - אם אפשר - בכל מה שקשור בלשמור אותו נקי !
ובנתיים, אז, איתי חזר לארה"ב ל-3 שבועות נוספים - "לסגור פינות" ואני נשארתי כאן
עם הבנות, עם המזוודות ועם הבית שלנו שכבר חיכה בחוסר סבלנות שנתייחס אליו.
כשראינו את הבית הזה - בבקור לפני כשנה וחצי - היה לי ברור שמבחינת הריצפה שלו -
זה " או - היא - או - אני".
ואז הבית שלנו הפך לאתר בניה
וזו העוזרת המתוקה שלי ב"נגב קרמיקה"
ולבסוף הוא היה ככה
(אתם יודעים שבאינסטרגם שלי הכל "משודר בלייב" הרבה יותר מאשר בבלוג, כן ?)
אז הבית התקדם ואיתי חזר מייד לתחילת שנת הלימודים
ליום שהתחיל בטקס (שלטעמי היה) רועש והמוני מידי לילדי כיתה א' הרכים השוקיסטים
מזל שאלה היתה בסביבה (מבחינתה - כבר לעלות לכיתה א' בעצמה) לחזק את אחותה
וכשאלה בסביבה הכל פשוט ונעים יותר לאלונה
וגם לנו. הקטנה הזו היתה ב-4 לספטמבר בת שנתיים. כבר ילדה של ממש.
מתוקה מצחיקה באנגלית וספרדית ביחד ו"לאט אבל בטוח" סופגת מילים בעברית .
עם סיום החלפת הריצפה (וכל מה שנוגע לה ובה בבית) התארגנו על בחירה וקניה של
מכשירי חשמל (ממליצה מאוד על דאמוני בחיפה. והם עובדים עם רוב הארץ ונותנים שרות
בסטנדרט גבוה במיוחד)
ואז - לקחנו נשימה עמוקה ונכנסנו
לבית שלנו. הריק.
ומה עושים בבית ריק ? תנו לבנות שלי ללמד אתכם :
אין כמו להדביק מדבקות של דיאגו על צפורני הרגליים של אמא
גם מדבקות אחרות הולך
ותמיד נעים לאמץ שיטות של בילבי -
ולצייר ולצייר ועוד קצת לצייר
ושוב נתקלים במצב הזה - מבינים כמה טוב וקל לחיות עם מעט דברים אך כל הזמן
גם מתגעגעים לחפצים שלנו. למשל לשבת ולשקוע בכורסה רכה או לישון על מיטה
(ולא על מזרון. תודה - חודשיים הספיקו לי) ....
אבל - אם במקרה יש לכם קרטון של מקרר ועוד אחד של מיקרוגל - אז הסתדרתם
אפילו ממש הסתדרתם -
אפילו אם זה יחזיק מעמד רק 5 דקות
כן - צריך כבר עוד כמה רהיטים בבית -
וממש בערב ראש השנה - בדיוק חודשיים מהתאריך בה שלחנו אותה מאיתנו בסאן דיאגו
המפלצת הצהובה הגיע רכובה על משאית ענקית וחנתה למול הבית.
במהלך המסע שעשתה המכס האמריקאי החליט שהוא חייב לבדוק היטב מה היא מכילה
והעביר אותה (בברוטליות, יש לאמר) בדיקה מלאה ומפורטת (פול אינספקשן) שבמהלכה
נפתחו להם הקרטונים (או נחתכו מהצד בוונדליזם מפתיע) וגרמו ללא מעט נזקים.
ואנחנו נדרשנו לשלם על כך מכיסנו. ולא מעט בכלל.
אבל - היי - הדברים שלנו פה - לאט לאט הם הוכנסו לכאן - לתוך הבית
והעוזרת שלי - נו -אתם יודעים - בדקה כל דבר שהגיע
לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש פה בית. הוא מתהווה. כבר מתחיל להיות מסודר
בחלקים מסויימים ואנחנו מקווים שבקרוב נוכל להצליח להרגיש בבית. זה עדיין מתעכב .
אבל בטח ככה גם קולומבוס הרגיש , לא ?
