יום ראשון, 4 בספטמבר 2016

לייבור דיי אמיתי מלפני 4 שנים - אלה שלי :

אתמול לפני 4 שנים, במוצאי הלייבור דיי יצאנו ב-1 בלילה 

לבית של חברים שלנו והשארנו את אלונה אצלם. 

משם המשכנו  למרכז לידה טבעית בהילקרסט בסאן דייגו ושם 

תוך שעתיים וקצת הצטרפה אלינו אלה שלנו הנהדרת.  



אני זוכרת כל דקה מהלידה הזו: את הרגע בו אריקה המידוויפ -

ביקשה ממני לתפוס אותך כשיצאת, ואיך מייד זחלת עליי 

ולא הפסקת לצרוח עד שלא הגעת ותפסת ונסית לינוק 

עודך מחוברת לחבל הטבור היודע להספיק ולהגיע בדיוק .   

את זה שלאף אחד לא היה דחוף לנתק אותו או לדעת כמה בדיוק את שוקלת . 

ראו שאת קטנה ונחושה ורק בקשו שתהיי על אחד מאיתנו צמוד צמוד . 

היית יפה כמו בובה.  עדיין.






מאוחר יותר עטפו אותך וחבשו כובע לראשך והיית על איתי. איכשהו אחרי 

כל הלידות שלנו הוא זה שחייב לנוח, ואני עם האדרלין המזוקק של אחרי 

לידה טבעית מרגישה שיכולה לבלוע את העולם בהליכה אחורנית.  




כדי לא להפריע יצאתי מחוץ לחדר והתקשרתי לקרן אחותי (שילדה בדיוק 

שבוע אחריי בלידה דומה את נועם שלה) -  ופתאום המרחק הזה מהקצה 

השני של העולם,  התכווץ לי בבת אחת .


אני לא אשכח את המידוויפ שהגיעה למשמרת בוקר ונכנסה אליי לחדר 

(שם הכל קורה באותו החדר - מהרגע בו מגיעים ועד שעוזבים והכל מתנהל 

סביב היולדת והנולד מבלי שיצטרכו לצאת) ודברה איתי על הלידה, 

עיבדה אותה יחד איתי והסבירה לי כמה החוויות האלה של החיים 

בונות אותנו הנשים וילוו אותי עד סוף ימי. 



איתי הלך לאסוף את אלונה מהחברים ולקח את אותה ליום הראשון של הגן 

בכיתה של סילביה הנפלאה, והביא אותה בסופו למפגש המרגש שלכן,

אלונה כל כך חיכתה לפגוש אותך - את האחות החדשה שלה  

ואיך פתאום זה הרגשנו שיש לנו משפחה ממש.   כבר לא זוג וילדה.




אני לא אשכח כמה התרגשתי כשהצלחנו לינוק ולהניק, במיוחד אחרי שהקסם הזה 

לא קרה לי בלידה הראשונה. 


ואת - לאט לאט גדלת. והיית פיצפונת.



אני זוכרת איך בגיל שלושה חודשים כשהיית בעגלה שאלה אותי מישהי 

׳היא בת שבועיים, נכון?׳ כי היית קטנטונת. 

ואיך המנהלת במארשלס היתה קוראת לך ״ג׳ונה״ (שאין לי מושג מה זה אומר) 

ושואלת בכל פעם מחדש אם האבא של התינוקת פרסי ?

(אולי יש פרסים בקהל שיגלו לי) 





איך בכל בוקר כשלווינו את אלונה לגן, טרי הגננת היתה חוטפת אותך 

מהעגלה ומשתגעת ממך , ואיך כל פעם חשבתי לעצמי כמה המשפחות 

שלנו מפסידות כשהן לא מכירות אותך בכלל....    עד שבאנו איתך 

ועם אלונה לביקור בארץ והם פגשו אותך לראשונה.






היית מסתובבת איתי בכל מקום, מתמסרת לשגעונות שלי בהבנה - 

חנויות מכל הסוגים, הליכות בוקר על הפאסיפיק בלה הויה או על הצוק שמעל, 

טיולים בלי סוף בסאן דייגו המשגעת ... 



ואיך היית מפרקת לבד שני מגשי פטל אדום אחרי כל בקור שלנו בקוסקו.
  

כמה שנסיתי סרבת לקחת מוצץ. 

בגיל שנה 'פיטרת אותי' והחלטת שאת כבר לא יונקת ובמקום זה 

התחלת למצוץ אצבע וזה היה ועודנו אחד הדברים המתוקים בתבל.




אחרי כמה זמן נכנסת למשפחתון של מריסול וקראו לך "צ'יקיטה לינדה" 

(שזה קטנה ויפה) ושם איכשהו התחלת לגדול עם האוכל המקסיקני וכמויות 

האהבה העצומותוהיתי צוחקת בכל פעם שבאתי לאסוף אותך שאת דומה 

למריסול יותר מאשר לי ...


ואז נפרדנו.  מכולם. 

הגעת לארץ עם קצת ספרדית הרבה אנגלית וטונות של מתיקות ולא הבנת בכלל 

מי אלה כל האנשים סביבך באולם קבלת הפנים בשדה התעופה. מייד פנית עם 

סבא מויש (אבא שלי שביקר אצלנו לפני שחזרנו ארצה -ואותו מיד זיהית) לעשות 

סיבוב על כל המדרגות הנעות באולם ...  

  
די מהר למדת להכיר את כל המשפחות והמילים בעיברית החלו להתגלגל על לשונך 

ונכנסנו לגן של מאיה הנהדרת ועברנו לבית שלנו ליד החורשה.   


הפכת מפעוטה מתוקה לילדה מתוקה עוד יותר, רגישה ומצחיקה, חברותית וחכמה, 

יצירתית וחבקנית והתרגשת ללמוד כל שיר וריקוד בשמחה הזו שיש לך מבפנים. 



בנתיים בבטן שלי צמחה לך אחות חדשה שנולדה גם היא והצטרפה למשפחתנו 

והביאה איתה גלונים של אור ואת הפכת לאחות גדולה אמיתית וגם לשוקולד הטהור 

שבסנדוויץ' שלנו. 






כל יום את ממשיכה להפתיע אותנו עם גילויים חדשים שלך: סקרנות, תבונה 

טוב לב, עדינות והרבה צחוק.   את פשוט נהדרת.   ואנחנו ברי מזל שבחרת בנו

מכל המשפחות בעולם להיות חלק מאיתנו ושמחים איתך בכל יום מחדש.



לושי שלנו מדהימה שכמוך. את בת 4 היום.  ואין לי מילים לתאר כמה אני אוהבת אותך.





מזל טוב לך וגם לנו.




10 תגובות:

  1. ג'ון , JOON לצורך העניין , בפרסית זה נשמה.. נשמה טובה נשמה שלי
    מזל טוב!

    השבמחק
  2. תודה !!!!!! איזה כיף להבין אחרי כמה שנים :-)

    השבמחק
  3. אילת היקרה, כתבתי לך כבר לפני שנה או יותר שאני חייבת לך תודה ולא מצליחה לכתוב לך באופן אישי. אז זו הזדמנות נהדרת. ריגשת אותי עד התנוצצות עיניים בפוסט מלא אהבה הזה. את הפוסט הראשון שפרסמת אודות הלידה של אלה קראתי לאחר לידה טראומטית ובלתי טבעית בעליל של ביתי השנייה לאחר לידה ראשונה טבעית ומדהימה. באותו זמן שקראתי את הפוסט הייתי בהריון שלישי. מתוך כל החרדות צמחו שאלות ותהיות ששאלתי אותך לאור החוויה המדהימה שחווית. המלצת לי אז על ספר לידה טבעית. עברתי מאז תהליך שבסופו נולד בני המתוק שכיום הוא בן שלוש. היה לי הריון נפלא ולידה טבעית נהדרת שהולידו הורות רגועה ושמחה מאוד. ולך יש חלק בכך. תודה! חייבת לומר לך שהרוגע שלך עובר אל הכתיבה ומגיע אלי. בא לי להכיר קצת יותר עוד היבטים בדרכך.
    ועוד משהו קטן: בעלי פרסי וביתי,דומה כמעט שתי טיפות מים לאלונה שלך. וכפי שאמרו- ג'ון זה נשמה וג'ונם זה שלי. ההטיות השונות יוצרות את המילה נשמה שלי
    מירי.

    השבמחק
    תשובות
    1. וואו !! איזה אושר גדול. אני חושבת שאני צריכה איזו הכנה מראש לסוג כזה של תגובות... שמחה מאוד לקרוא ולדעת שמה שאני 'משגרת' לחלל האויר הפתוח נוגע ואפילו משפיע על אחרים. נהדר . תודה רבה לך

      מחק
  4. ממש מרגשת! קוראת את התגובה מעל ומסכימה. מעריכה מאוד את היכולת לשתף ןלחלוק בלי לחשוש מהחשיפה. מעורר השראה!
    אני עכשיו בתחילתה של חויה של רילוקשיין. של הנסיונות להבין מה זה אומר ואיך להכיל את כל ההתרגשות והחדש שמסביב ובבפנים...כותבת ומתארת למשפחה ולחברים קרובים אבל עוד לא מצליחה לאסוף את האומץ להעביר לפלטפורמה פתוחה....אורית

    השבמחק
    תשובות
    1. זה מורכב עניין החשיפה... ויש גם נטיה של בלוגים (או בלוגרים להציג איזו תמונת מציאות מושלמת ולא משקפת ...) אני מאמינה שלי אישית היה קל יותר לשתף משם כי הבלוג כבר היה קיים מלפני זה, ושם הוא שינה את תפקידו (בדיעבד מסתבר) והפך לחוט מקשר עם האנשים בארץ. זה אולי יכול להסביר כל מיני דברים אחרים אגב. אולי אנסה לרשום על זה פוסט :-)
      דווקא משם היה לי קל יותר לרשום עלינו. המרחק או התרבות הפחות שיפוטית או לא יודעת מה... למרות שהיו גם קטעים ש"באו אליי בבקורת" על כל מיני דברים. וחלקם אגב בצדק. מראה לי שאהיה חייבת לרשום על זה...
      היום יש גם וואטסאפ ואפשר להעביר במיידי את קורותיכם עם תמונות והכל - בשדור ישיר למשפחה או לקבוצת חברים. אז זה לא היה. היום אני חייבת להודות שאחד הדברים שאנחנו אוהבים לעשות זה להיכנס מידי פעם לבלוג ולנשום לכמה דקות את החיים שלנו משם. כך שיש ל"מסמך" הזה ערך מאוד חזק. את מזמנת לגלות לי בסוד מה שלומכם :-) ... שיהיה בהצלחה !!!

      מחק
  5. ממש התרגשתי לקרוא, האהבה והתחושה של האושר שלכם עוברים בכל משפט.
    שתמשיכו להנות ככה מהחיים ומכל הילדות המדהימות שלכם!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יקרה !!!!! ותודה שאת מגיבה בהתמדה כזו

      מחק
    2. בזכות הבלוג שלך היה לי חלום לצאת לרילוקיישן... חלום שאכן התגשם :-)
      ובזכות הבלוג שלך אני רואה שגם חוזרים מרילוקיישן ומתמודדים ונהנים מהחיים בארץ- אז את נותנת לי תקווה שגם ככה יהיה אצלנן...
      אז תודה לך!

      מחק