שלום לך 2016 או - 2015 שהיתה

מה שיפה בבלוג זה שהוא לא נעלב גם אם לא מתייחסים אליו במשך תקופה ארוכה.

הוא מבין.   הוא יודע שתינוקת חדשה ומתוקה להפליא, הצטרפה למשפחתנו והעניין

לוקח את שלו, יודע גם שמס' 3 לא גדלים לבד כפי שטוענים אנשים שאנני מכירה...

בעוד כמה ימים נחגוג לאוריה יומולדת חצי ובכוונתי להקדיש לה פוסט משלה :

על בואה ועל האור הגדול שהביאה לכולנו...  ונראה לי שבתור התחלה זה יעזור 

אם הבנות שלי תחזורנה למסגרות שלהן וייפסק לו פסטיבל הוירוסים וההתקררויות

וככה אולי יש לי סיכוי להספיק.



לנסות לסכם לאחור את השנה הזו שחלפה לה - 2015 שהיתה מוטרפת למדי 

זו משימה שכרגע גדולה עליי. אם אנסה לסכמה במילה אחת היא תהיה 'מאבקים'.  

היתה זו שנה של מאבקים.  (נשמע קצת דרמטי אני מתארת לעצמי.)  

בשנה הזו קרו המון דברים שלא ראו אור 'מעל דפי הבלוג'. מנסתם... 



באופן היבש ביותר - היו לנו פה בבלוג 24 פוסטים בשנה הזו  ובהם 5 הדרכות !!!

זה נתון שדי מתפיע אותי כי היה נראה לי שהיו הרבה פחות פוסטים.

ואם כבר אני "מתעכבת על ענייני בלוג יבשושיים" אני אוסיף וארשום (או אבקש)-

אם אתם בענייני תגובה - (וזה בסדר גם לא) - אנא עשו זאת בבלוג:

זה יותר מתאים וגם הרבה יותר מנומס.      לפחות לטעמי :-)


אחד הנושאים שהעסיק אותנו בשנה החולפת היה המאבק שלנו להעביר את אלונה 

לבית ספר שקד:

עוד ב-2014 כשאלונה התחילה כיתה א' הבנתי שהיא לא נמצאת במקום הנכון עבורה.

די קשה להגיע מהקצה השני של העולם למקום חדש ולקלוע בכל ההחלטות והבחירות או

אפילו להכיר אותן משם,

כך נוצר מצב בו במשך קרוב לשנה ניהלנו מאבק עיקש כדי להעביר את אלונה לבית ספר שקד -

בית ספר וולדורף (אנתרופוסופי) הנמצא כאן בטבעון.

הרבה חברים טובים מסביבנו עזרו לנו ועל כך אנו מודים להם ורבים אחרים היו מעורבים במהלך 

הזה למול מחלקת החינוך בטבעון, משרד החינוך המחוזי בחיפה ואפילו מול משרדה של מנכ"לית 

משרד החינוך בירושלים, שהסתבר שאינו פשוט ואינו מובן מאיליו כלל וכלל :    

אוכל לאמר בוודאות שכשהורים מחליטים ללכת עד הסוף לטובת ביתם - אין מי שיוכל להם. 

במשך התקופה הזו ראיתי לנגד עיני איך ב-1 לספטמבר אלונה עולה עם הילקוט את העלייה 

לבית הספר (ומי שמכיר את בית הספר מכיר את העלייה שלו) ומתחילה בו את כיתה ב'

בשמחה גדולה.  וכך היה.

3 שבועות לפני תחילת שנת הלימודים בדיוק חודש לאחר לידתה של אוריה אושר המעבר

ויכולנו להעביר ולבחור עבור ביתנו הבכורה והמתוקה את מסגרת הלמודים ברוח הנכונה

והמתאימה לכולנו. 

במאבק הזה נדרשנו להרבה כוחות זמן ומשאבים וב-4 החודשים האחרונים אנו חווים את

ההצלחה שלו באופן הברור ביותר ועל בסיס יומיומי עם אלונה שלנו שפורחת ועולה.

אירוע נוסף שאני אשמח להתייחס אליו - תחילתה של מסורת משפחתית שהחלנו 

השנה בקרב משפחתי הוא חגיגת הסיינקסגיבינג - חג ההודיה (או חג ההודו - )

התכנסנו כולנו אצל אחותי כשאבא שלי היה מופקד על הכנת ההודו העצום וגם 

על החיתוך שלו וכל אחד הכין והביא עמו איזשהו מאכל אחר האופייני לחג 

(ויתרנו על הרוטב קראנברי אבל אל תגלו) ובעיקר דברנו יחד על הדברים השונים

בחיינו שאנו מודים עליהם . ויש הרבה מה להודות עליו ושום דבר אינו מובן מאיליו.

זה נפלא להקדיש ערב כזה ולאמר תודה בחיק יקירנו ללא כל קשר להקשר האמריקאי

ההיסטורי המשוייך לחג.


אני מודה לשנת 2015 שהעמידה אותי בלא מעט אתגרים פיזיים ומנטלים, בעיקר

סביב ההריון הלא פשוט של אוריה, על המתנה הגדולה שזכינו עם הצטרפותה

והשמחה הגדולה שהיא מכניסה כל יום לביתנו יחד עם אחיותיה המתוקות .

אני מאחלת לנו לשנת 2016 שנהיה בריאים (בזמן כתיבת שורות אלה 2 מתוך

5 אנשים פה בבית אינם חולים...) ומאושרים. שנדע להוציא את הטוב מכל דבר .

שנצא לחוויות נהדרות בטבע או מחוץ לבית ונאסוף גם כאלה בתוכו,  שנמשיך לארגן

את הפינה שלנו כאן בשמחה ואהבה ולהכיר אנשים טובים באמצע הדרך.

שתהיה לנו שנה טובה, נעימה ומשמעותית.

(ושנצטלם הרבה תמונות משפחתיות - מה שאני ממש מתקשה למצוא כרגע...)