ימי נובמבר

איפשהו בתחילת הקיץ, בתחילת המסע שלנו חזרה, איתי ואני דברנו 

על זה שצפויים לנו כמה חודשים של "נשימות עמוקות", של מעברים

 ושינויים, פרידות, התחלות, קשיים, הפתעות ... 

ואיכשהו סימנו את נובמבר בתור הזמן שבו אנחנו "אמורים" להתייצב.  

לפחות ככה היה נראה לנו, אז.



וזה נכון במידה.  אפילו בכמה : הבית כבר מתחיל להתארגן על עצמו

(אני אגלה לכם סוד - בתים *לא* מתארגנים לבד...) אנחנו מתחילים 

להכיר את טבעון, מוצאים חברים חדשים, ומצליחים לאט להפגש עם כאלה 

ישנים שהיו חסרים לנו בשנים האחרונות.

המסגרות החדשות של הבנות - אלונה למדה להיות שובבה כמו ילדה ישראלית

(אוי החינוך פה...) וכבר משרבטת אותיות גם בעברית  ואלה כבר שרה בעצמה

"ידיים למעלה על הראש..." למרות שבבית אנחנו מדברים באנגלית.   

איתי בעבודה החדשה כבר על הגל ואפילו אני כבר מתחילה לתכנן "איך אני

ממציאה את עצמי מחדש" וזה כיף ומרגש .



במשפחה ציינו יומולדת 70 לאבא שלי - באירוע מרגש ורב משתתפים שהתעקשתי 

(בצדק) שיתקיים רק לאחר חזרתנו לארץ ובהחלט היה ערב קסום.



באותה שיחה - כשדברנו על נובמבר - בהקשר של התארגנות בארץ היה לי

ברור שהתקופה הזו בארץ תחסיר כמה אלמנטים שאהבתי במיוחד בסאן דיאגו,

וזו לא חוכמה גדולה כיוון שהסתיו מבחינתי זו ה-עונה. על החגים שלה והכל. 

יצא ככה שכאן החודש התחיל עם אוירה חורפית סתווית קסומה וזה קצת 

ריכך את  הגעגוע.


ואז נ' התקשרה.  איזה יום וביקשה המלצות על איזה טיול שעשינו כי הם נוסעים

בחופשת הקריסמס וזה היכה בי.    שאנחנו פה. ולא נוכל לתכנן עכשיו טיולים ביחד...

כלומר - נוכל לטייל פה - ובאמת הארץ מגוונת ... אבל זה לא ממש אותו הדבר.

ומתוך כך החלטתי שזה הזמן - בקצב שיתאפשר - וכשזה יתאים - להעלות על 

הכתב את אותם טיולים שמעולם לא רשמתי עליהם, או שרק העליתי מספר תמונות,

או שהתחלתי לרשום והפסקתי באמצע ...מעין "תרפיית התאקלמות בארץ תוך נוסטלגיה"

מהימים הכתומים האלה שם ... 

שיש בהם לא מעט שאפשר ללמוד מהם.  ב-2 מילים -אולי -  לדעת להודות .  

כמה פשוט.   להודות.   מבלי להיכנס להתפלספויות עמוקות ולהיסטוריה.  


שימשיך להיות לנו נובמבר נהדר