מי נגד מי

התגעגעתם ? 

אני כן. אז באתי. יותר נכון - בגלל ששאלו אותנו חברים באיזה מלון הינו באחד הטיולים, 

וזכרתי שרשמתי את זה בבלוג, אז נכנסתי. 

אמנם זה בבלוג הישן - אבל האפקט היה זהה. 

פתאום הצטערתי שאני לא רושמת כ"כ הרבה זמן.  לא בגללכם. בגללי.  

אז יוצא שאני כאילו רושמת לעצמי .  אבל "אני את הבגרויות שלי כבר עשיתי" 

מכירים את המשפט הזה ? .

אז למה בעצם ?

תרבות ה"לייק" של ספר הפנים די מבאסת . . לפחות אותי.   

ולהכנס ולזרוק פרומו או 2 או יותר כנהוג - וואלה ? לא ממש עושה לי את זה.

אתם בסדר עם הכנות שלי, כן ? 

אתם בכלל פה ? 

לא נורא, אמרנו שאני כותבת לי...

אז כרגע אנחנו עדיין כאן - בסאן דיאגו היפה,

שיש בה כ"כ הרבה מקומות יפים ומגוון של פנינים שונות ומשונות

שהיתי שמחה להכיר לכם

מתארגנים לכמה דברים אחרונים, ולהתקפלות ולהתכווצות חזרה לארץ.

סגרנו כבר תאריך לקונטיינר ולכרטיסי הטיסה 

מסמנים V 

מה עוד חשוב לנו להספיק כאן...

מנסים לדמיין - איך יהיה חזרה בארץ,

אם יהיה לנו טוב ? או תוך כמה זמן נתרגל חזרה ?

וואו - כמעט 4 שנים.   כמה השתנה. בנו.

חששות והתרגשות. ולבטים ומחשבות והמון התחלות חדשות ומרגשות

ומשפחה שהלב כבר נקרע מהמרחק.

ואנחנו פה בפינה שלנו הרגועה,

מתכננים טיול אחרון וחגים לאומיים אמריקאיים - 

שזו בטח פעם אחרונה (לפחות למה שנראה כרגע באופק) שאנחנו "חוגגים" 

וסיום קינדר גראטן של אלונה ופרידה מתקופה כל כך נהדרת

וכל כך מורכבת וכל כך מאתגרת עם הרבה אנשים יקרים

ותרבויות ומקומות....

והקיץ שמתחיל כאן בנעימות הזו  והמון חוויות שמצד 1 מרגיש לי מוזר לרשום אותן

ומצד שני הכי מתבקש בעולם.  

למגירה ?

לי ?

לכם ?

אה, אתם בכלל פה ? 

אני את הבגרויות שלי כבר עשיתי !

https://www.youtube.com/watch?v=Iwuy4hHO3YQ