הוואי 3 - הנסיעה להאנה

פוסט ראשון על הוואי - הוואי על הזמן 

פוסט שני על הוואי - מטיילים במאווי


כשתגיעו למאווי - את הנסיעה להאנה אתם ממש לא רוצים לפספס .  

ההיי לייט של האי.

האנה היא עיירה קטנה הנמצאת בצידו המזרחי של האי מאווי.  

בגדול ניתן לחלק את האי ע"י הר הגעש הגדול ל-2 חלקים : החלק המערבי הכמעט מדברי -

ללא משקעים, אזורי  המלונות והמגורים כמובן מאוד מטופחים וירוקים אך מסביב  לא ממש.  

(אנחנו די הופתענו מכך כי צפינו לאי טרופי) 

והחלק המזרחי - "גב ההר"  (ההפוך מכיוון גב ההר המוכר לנו)  בו מתרכזים כמויות המשקעים

המרשימות, הצמחיה הטרופית שאי אפשר להישאר אדישים אליה ונדמה שבכל קפל הר זורם לו

מפל נוסף.  ואם הוא לא זורם -  זה בטח כי הגשם פסק והזרם יתחדש ויזרום עם שובו.

*טיפ חשוב שקבלנו מחברים - להקדיש לטובת הנסיעה הזו יומיים. בטח אם אתם עם ילדים קטנים.

*טיפ נוסף שאני מוסיפה - להצטייד במזומנים. ברוב המקומות לא מקבלים כ. אשראי ואין איפה

למשוך כסף, בשונה מאוד מבחלק המערבי של האי (- תרתי משמע...)


אז יצאנו להאנה. ארזנו חלק מהמזוודות, העמסנו

ויצאנו. 

עברנו דרך מטעי הסוכר רחבי הידיים שנדמה כי מכסים את רוב האי

ונושקים לים.     חלפנו על פני PAIA 

עיירה חביבה וציורית וממנה בעצם התחלנו את הכביש להאנה

THE ROAD TO HANA

הכביש מקיף את האי והנופים בדרך עוצרי נשימה :  אלה הניבטים מקו הים

ואלה מכיוון האי עצמו - המתכסה בבת אחת בסבך צמחיה טרופית וצפופה

ובלא מעט נקודות עצירה מעניינות ושונות .  מה שבעיקר מאפיין את הכביש הזה 

הם הפיתולים שבו.   מעל 600 למי שמתעניין.   בכביש הזה נוסעים לאט !

כמעט בכל פיתול כלפי "פנים" האי ניתן לפגוש במפל כזה או אחר, שכדי לעבור אותו 

חוציםגשר המאפשר מעבר לכלי רכב אחד ברגע נתון. הכביש כולו הוא דו כיווני עם 

נתיב לכיוון.

כלומר - כשמגיעים לגשר, תינתן זכות קדימה לרכב שהגיע ראשון.

לאורך הכביש ניתן לעצור ולבקר בפינות החמד השונות - בריכות שחיה או שיכשוך,

מסלול הליכה בתוך היער, מפלים, גנים בוטניים ועוד.

העצירה הראשונה שלנו היתה בדוכן פירות ...

בחוברת שמצאנו (בכל מקום באי מפוזרות החוברות הללו, לכל אטרקציה שרק תחלמו)

המפרטת חלק מהנקודות המומלצות ונסענו לפיה.    לפחות ניסינו.

די מהר הגענו לנקודת העצירה הראשונה - מפלי התאומים :   מסלול הליכה קסום בתוך

יער של צמחיה טרופית עמוסה.  התארגנו ליציאה

התחלנו להכיל מקרוב את כל הטקסטורות האלה של הצמחים

ככה למשל נראים השרכים המכסים את האדמה

- בניהם פזורים שיחי אננסים עמוסים


אז גם הבנו שלאקלים הטרופי הזה יש השלכות נוספות (- שלא היו בצד ה"יבש" של האי)

כמו לחות (ואני מודה שנעשינו נורא מפונקים בעניין הלחות פה בSD) וכמו חום וברחשים 

שנדבקים... אבל מה ? - יפה בצורה שלא תיאמן !  הכל פורח

וכשמגיעים לבריכה של התאומים - המים הצוננים משכיחים את הכל . 

ו 2 אלה כבר במים

ומה אוכלים שם ?   ברור - אננס צונן

וחוזרים...

מה שממש נחמד במסלול הזה הוא האוטובוס שבכניסה / ביציאה

- "אלונה, תרצי סמוד'י ?"

- "לא".

- "כדאי לך, זה מתוק וטעים ואת מאוד אוהבת כזה"

- "אני לא רוצה"

- "את בטוחה ?"

- "כן"

...

וככה הכינו לנו - לאיתי ולי  את הסמוד'יס הטעימים שלנו, כשהמכונה

מרסקת את קני הסוכר כדי להמתיק אותם בדבר האמיתי

טובים ושמחי לב צעדנו חזרה לרכב.

- "אמא אני רוצה לטעום"

- "בבקשה" (היתי צריכה לראות את זה קורה...)

- "אוי, אני   מ א ו ד    אוהבת את זה "

- "נכון טעים ?"

- "אמא אני חושבת שבעצם זה הסמוד'י שלי ואת תעשי שרינג עם אבא"

(גם במאווי תופס הכלל "אם זה טעים אז זה שלי"... טוב, אין מצב 

שהיא תשתה את הכל... ) 

- "בסדר, תשתי מתוקה"

ואז אנחנו מגיעות לאיתי וזה מה שאני רואה

כן. אנחנו משפחה של 4 אנשים.   בפעם הבאה קונים 4 בלי לחשוב אפילו.

והמשכנו בנסיעה, מתכננים את נקודת העצירה הבאה

ואז קרה הלא יאמן...  ושתי מחסלות הסמודיס שלנו נרדמו.  

שתיהן.    !  (אולי זה מרכיב סודי שהיה שם ?) 

ככה זה כשמטיילים עם ילדים .   פתאום הרגעים האלה קורים - ויש שקט.

ולא עוצרים בשומקום - אפילו כשעוברים ליד המפלים המשגעים הללו

(מזל שאותה הדרך היא לשני הכיוונים, אנחנו כבר מתכננים איפה נעצור מחר

בדרך חזרה  ((למרות שניתן להקיף את האי מסביב ולא לחזור על אותה הדרך)))

ואז - בנוסף לרגעי הקסם הללו שהבנות ישנות להן מאחור - החל לרדת גשם -

מה שמאוד שכיח ביער טרופי - ואיתו הגיעו הקשתות הנהדרות

הוסף כיתוב

תענוג.  


עם הקשת הזו נמשיך בפוסט הבא  - "מר אל כאן האנה"

עד לכאן להפעם,

ובנתיים - שיהיה לנו שבוע טוב