חוזרת

חוזרת לבלוג שלי,

לפינה שלי.

אליכן.

הרבה זמן שלא היתי פה.


בזמן הזה קרו לא מעט דברים -

אוריה שלי הספיקה לחגוג שנתיים (!!)

ונראה שהמשפחה התרגלה לעניין ומרגישה בנוח להיות

משפחה של 5 נפשות.


בחלון הזמנים של 9 החודשים שלא רשמתי כאן

( פרק זמן לגמרי סימבולי ) התמקדתי בעצמי.

אחרי חזרה לארץ והריון מאתגר, מציאת מסגרות חינוכיות לבנות,

טפול בתינוקת קטנה ובשתי ילדות נוספות,   הכרות עם המקום

המיוחד בו אני גרה, הגיע הזמן בו כל הבנות "מאופסנות" היטב

ל-5 שעות ביום ויש לי זמן.  לנשום.  להכיל. להתפתח או לנסות להבין לאן.

מה אני רוצה. מה משמח אותי ומה עושה לי טוב.

כשהיו שואלים אותי "מה את עושה ?"  היי עונה  "אני משמחת את עצמי"

הבנתי שזה כרגע התפקיד שלי - לשמח את עצמי.

ולמה לשמח ?

גם כי היתי "עצובה" עוד מאחרי הלידה של אוריה - שלמרות כל האור המתפרץ

שהביאה איתה לעולם, אצלי (בשונה מהלידות הקודמות) היה חשוך.

וגם כי לא פשוט כל רצף האירועים הזה (חזרה, הריון...) וצריך לפעמים

לעצור. לנשום. להקשיב . לשמוע את הרחשים הקטנים ואת ההמולה הגדולה

לנסות להבין מי מבניהם שייך אלי ומי פחות, ואיך מהמקום החדש הזה שלי

אני ממציאה את עצמי מחדש. ממשיכה במסע שלי.


לפני תחילת השנה הגדרתי לעצמי שאני מקדישה את השנה הזו לתהליך

שבסופו אבין מהו הדבר הבא עבורי וזאת על ידי מה שמשמח אותי.

וזה בדיוק מה שעשיתי (לפחות בזמן בו הבנות לא היו חולות בבית)



אחד הקסמים שיש ברילוקיישן היא הפאוזה הזו מהכל, הניתוק.

אני מתארת לעצמי שזה פחות רלוונטי למי שיוצא וחוזר לאותה "המשבצת"

- שאז הוא יודע לאיזה בית, שכונה, חברים, חברים של הילדים..... יחזור,

ונדרש לדייק את עצמו ואת השינוי שחל בו מנסתם, בתהליך הזה.

כאן - בספור שלנו - אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש.

ולמה "ממציאים" ? כי זה תהליך והוא עדיין קורה.


בתוך כל ה'ממציאים' הזה שלנו - גם אני ביחד ובנפרד

ממציאה או אולי ממשיכה את עצמי מחדש.

נראה לי שזו תהיה עבורי  ההגדרה הטובה ביותר

ממשיכה את עצמי מחדש.

תודה שעזרתם לי לחדד זאת :-)

אני שמחה לספר שאני מתחילה לעסוק בתחום עצוב הפנים

-כל זאת בתנאי שהחופש הגדול יסתיים מתישהו-

ואני אשתף אתכם כאן בכל הפרטים המרגשים

הקשורים להתחלה הזו שלי (בעצם אמרנו שזה המשך)

וכחלק מכל זה - אני חוזרת גם לפה לבלוג.

 ומה אתכם ?

תרשמו לי ?